11 אחוז סוללה

תוך כדי סריקת קוד התשלום באוטובוס הבנתי שבטלפון נשארו לי 11 אחוז סוללה. לכל היום. וכולו עוד לפנינו.

אופס. כנראה שמשהו במטען או בטוען השתבש. עכשיו לך תסתדר עם טלפון חשוך. בלי ארנק. בלי תעודות. בלי כרטיס אשראי. בלי כיף ועם קצת תעוקה בחזה. איך אני מראה למפקח הכרטיסים כי שילמתי על הנסיעה ולא מגיע לי קנס כספי כבד כמי שלא תיקף את הנסיעה בעידן החדשנות בו כבר לא משלמים לנהג על הנסיעה במזומן עם העלייה להסעה ומקבלים כרטיס נייר לביקורת פתע.

מצד שני, 11 אחוז סוללה זה המון יחסית לחבר שלי שבביקורת האחרונה שלו בשיבא אמרו לו שנשאר לו בסוללה של הדפיברילטור 6 אחוזים בלבד. במקרה שלו זה נגמר בניתוח בהרדמה מלאה והחלפת סוללה לעוד עשר שנות לבביות עם לב פועם בכיף. אני הייתי צריך רק כבל טעינה להתחבר לשקע הטעינה באוטובוס. כבל שלא היה עלי באותה נסיעה.

תחב"צ. בעידן המודרנה, אנחנו כבר לא באמת יוצאים מהבית העירה עם תיק. כל מה שאפשר לשמור בענן, לא נכנס לכיס. אפילו את האוטו החכם החדש אפשר להתניע עם הנייד. בתנאי שהסוללה טעונה כמובן.

גם מזומן מזמן הפסקתי למשוך. בתחנות הדלק הבינו שכרטיסי פלסטיק לתדלוק הם כל כך של פעם. הקבצנים התייאשו ממני ועברו לביט. הבחור שעובר בבית הקפה עם ארגז תותים ישר מהשדה – כבר מנוי בפייבוקס בגלל טיפוסים נטולי מזומן שכמוני. ועכשיו – לך תצא העירה עם 11 אחוז סוללה.

ובחזרה לאוטובוס. מסביבי ציבור אנדרואידי. מבט זריז – לאף אחד אין כבל לטלפון מקבוצת אפל. אני כבר ב-9 אחוז סוללה, וכבר מתכנן לבקר אצל דודה שלי שגרה בלב העיר. לטעום מהעוגה שלה בזמן שהטלפון יחובר למטען להתאוששות. המודרנה מחזקת את קשרי המשפחה, לא?

התא הנהג יושב צעיר חייכן. הנוסעים עולים ויורדים – והוא מרוכז בנהיגה. לא התביישתי – והטרדתי אותו באחת העצירות ברמזור. כן, במקרה יש לו איפון. כן, הוא נתן לי כבל טעינה. כן, הנהג מוחמד מקו 126 בחברת דן – הוא המושיע האורבני שלי באותו בוקר. תודה לך!

אחרי שנות האינתיפאדה בואך עידן התחב"צ המודרני - את תא הנהג מיגנו סביב בזכוכית מחוסמת ומושב ממוגן מרסיסי מטענים עד שהיום לקוקפיט של הנהג אין הרבה קשר עם הנוסעים. התשלום הוא אלקטרוני, מערכת הכריזה מעדכנת אותנו לתכף הנסיעה באפליקציה, ומסכי מחשב מעדכנים את מסלול הנסיעה . עוד מעט הנהג יוחלף ב-AI, והנהג יוסב לדייל - רק יסייע לנוסעים מוגבלים  או לאימהות עם עגלות ילדים לעלות או לרדת מהאוטובוס וישמור על הסדר הטוב במהלך הנסיעה. "אדוני, תוריד בבקשה את הרגל מהמושב שמולך!"

התחב"צ הבטוח חשוב לכולנו. בשנה האחרונה אני מרבה להשתמש בגוש דן ברשת האוטובוסים וברכבת הקלה הממררת חיינו מעל לאדמה, וידידותית למשתמש כמערכת מטרו חדשנית. לא רק בגלל ההנחה לאזרח וותיק (מחיר כל נסיעה עירונית -3 ₪) אלא בעיקר כי זה נעים ואמין.

האפליקציות עוזרות לי לתכנן הנסיעה, מתי לרדת מהבית לתחנת האוטובוס הסמוכה ובדיוק של 2 דקות, האוטובוס המיוחד מגיע. האוטובוס ממוזג, בדרך כלל יש מקומות ישיבה, וכל אי הנעימות בנהיגה תל אביבית מעצבנת או חיפוש מקום חניה – נחסך ממני.

החלפת אוטובוסים הפכה למשחק ילדים. האפליקציה מתכננת את ההחלפה, מודיעה לך בטלפון החכם מתי לרדת מהאוטובוס, איפה לעמוד לאוטובוס הבא, כמה דקות לחכות, אם חשוב לך גם מראה לך על מפה איפה האוטובוס הבא נמצא בזמן אמיתי, ומעדכנת אותך מתי הוא מתקרב לתחנה בכדי שתתכונן לעלות עליו בנחת.

מבולבלים? מסך האפליקציה שלכם מלא בפרסומות שגורמות לכם אי נעימות – אני בחרתי אחרי המלצה מחבר לשלם מנוי. ב-MOOVIT פלוס זה עולה עוד לכל חודש 6 ₪, ואפשר להנות ממסך נקי מפרסומות, ועוד פונקציות שיקלו עליכם הנסיעה – כמו שיתוף מיקומכם עם מי שקבעתם איתו פגישה וכדומה. אני בטוח כי יש עוד כמה אפליקציות לניהול השימוש בתחב"צ, כמו כמובן מפות של גוגל  הוותיקה שמשרתת אותי היטב בנסיעות בחו"ל או מפות המקבילה באפל.

עכשיו, חזרו להתנכל לתחב"צ שלנו. מטעני חבלה באוטובוסים הם עוד סיוט. להגיע בעיר מ-א' ל-ב' הפך למסע הישרדות. בנהיגה בלתי אפשרית בין החפירות, בהליכה על המדרכות עמוסות מפגעי דו-גלגלי קטלניים או בתחב"צ נח אך מאוים על ידי ג'יהדיסטים. עד שהגענו לרמת שימוש אירופאית – הם חושבים שיחזירו אותנו לשנות התשעים. אולי חזרנו לימי – "נהג, של מי התיק הזה?!"

קרדיט לצילומים - ג'ימיני, AI, וחוש ההומור של CHAT-GPT.....