אוקטובר השחור

עברו שבועיים.

הכול כבר לא אותו הדבר.

העבר היה מדהים.

התקומה ללא אח ורע,

יוקר המחיה בתל אביב הוא הכי גבוה בעולם,

הטכנולוגיה שלנו מהמובילות ביקום,

החומוס הכי טעים, הפוליטיקאים הכי מטומטמים, משפחות הפשע הכי קטלניות,

המדינה עם עשרה מיליון תושבים ועשרים מיליון דרכונים, שיהיה לעת צרה;

והחברותא - שלא הייתי מחליף אותה באף ארץ אחרת.

היה פה ממש מושלם.

ואז הייתה אזעקה, ומאז שום דבר לא יהיה פה אותו הדבר.

וחבל.

היה כיף.

חברים שלי, מצרף חיבוק. זה מה שכולנו צריכים בכדי לעבור את השבועות הקרובים במינימום כאב. לחבק, לתרום, לתת כתף, ולזכור כי גם באביב הקרוב תזרח השמש על שדות בארי ויפרחו שם פרחים בשלל צבעים.