מבט ראשון. ביס ראשון. הפתעה. המנה שהזמנתם במסעדה אינה לטעמכם. מלוח, חרוך מדי, נא מדי לטעמכם, חריף, מכיל כוסברה רעה, העגבניות קמחיות, הסלט רופס, הריח דוחה, אימא שלכם מבשלת את זה אחרת, השניצל קטן מדי, הסטייק קר ועצוב, המרק במרקם מגעיל, התאור בתפריט היה מטעה, או שפשוט עבר לכם התאבון אחרי המנה הראשונה. גם אתם כמוני מתקשים להחזיר המנה למטבח?
ביקרתי לאחרונה במסעדה על חופי העיר. ארוחת ערב בשעת שקיעה מדהימה. המזגן עבד בכוח מלא והנסיבות היו מושלמות. עד שהמנה שלי הגיעה.
לשולחן הזמנו ארבע מנות אסייתיות מבטיחות. אטריות אורז מוקפצות עם ירקות ותוספת חלבונים לבחירה. הבייסיק של המטבח המלוכסן. מנה שביום טוב גם אני יכול להכין בבית. רק שהפעם בחרתי לשבת עם חברים, עם וויסקי בורבון איכותי בכוס, ולהתפנק קצת.
לשלושת השותפים שלי לארוחה היה יותר מזל ממני. המנה שלי נראתה צמיגית, פיסות העוף היו בטעם של נסורת ברוטב סויה, האטריות בטקסטורה של גומי לעיסה אסייתי, ולא האמנתי שזה קורה לי. דווקא לי. האיש הטוב שיבלע הרבה קש לפני שיקרא למלצרית המחייכת ויאמר לה - "מצטער, המנה אינה אכילה".
זה מחזיר אותי כחמישים שנים לאחור. כשהיינו הולכים עם אימנו למסעדה, בסבירות מאוד גבוהה - כל מנה שהגיעה אליה, הוחזרה. ריטואל שנכנס לסיפורי המשפחה.
אימי, שהכירה את מיטב מסעדות וושינגטון DC וניו יורק סיטי מבפנים, וישבה עם שועי עולם לראיונות עומק או לשיחות אינטימיות (למשל אליזבט טיילור הייתה ה-BFF שלה תקופה ארוכה) עם נשות העולם - לא מצמצה לפני שהרימה את היד במסעדה להחזיר מנה שלא בא לה עליה כי פשוט לא בא לה עליה. כשתמהתי על המנהג הזה הסבירה לי כי ככה זה באמריקה. הלקוח תמיד צודק. ביחוד כשבמסעדה משלמים בסוף הארוחה על מה שאכלת ולא על מה שהחזרת.
אני לא התחברתי לזה עד היום. אני גם לא גרתי באמריקה אלא תפסתי אמריקה בתל אביב סיטי. במסעדות ניסיתי לזרום עם המטבח, ורק אם באמת המנה לא הייתה ראויה למאכל, היא הוחזרה בהתנצלות קלה למטבח, או שפשוט לא נאכלה. אם הצוות היה חד עין והתעניין - עניתי בכנות לשאלה "הכול בסדר?". בעולם המסעדות החזרת מנה היא אירוע לתחקיר. אירוע שאפשר רק ללמוד ממנו איך להשתפר. אירוע אחריו יהיה שינוי. אם רק מתייחסים אליו ברצינות. בהדרכת מלצרים מקובל להנחות כי הלקוח צודק. כל מנה אפשר להחזיר אם הלקוח מתנהג בהגיון, מתנצלים ומציעים לו להזמין מנה חלופית.
מבחינתי ב"ים 7" (חוף אכדיה) לא הכול היה בסדר. המנה הוחזרה. הזמנתי משהו אחר שכמובן הגיע באיחור. מאחר וכולם כבר סיימו לאכול כשהצלחת שלי הגיעה - טעמתי קצת וביקשתי שיארזו לי אותה הביתה, ויצאתי מהבילוי עם טעם של החמצה. אחראית המשמרת שבאה להתנצל על המנה, הודתה כי צדקתי בהחזרה כי גם לטעמה האוכל לא היה ראוי למאכל, ומעבר לזה לא קיבלנו שום פיצוי כמקובל במקומות שכאלו, מה שהיה יכול לפחות להמתיק את האכזבה. מחוויה דומה בעבר ציפיתי לקצת יותר פירגון, אולי מנת קינוח על חשבון הבית, אולי הסבר קצת יותר מפורט איך זה קרה, ואולי אני סתם מפונק. קיבלנו לסיום כוסית לימונצ'לו מהמארחת, אבל כמונו - כל שולחן אחר קיבל את אותו הפינוק, כך שזה בעצם לא היה פיצוי יחודי. בכל מקרה - יצאתי מהמסעדה עם אכזבה על השפתיים.
תקלה במטבח? סו-שף מתחיל? חומרי גלם פגומים? בשביל זה הרי צריך וועדת חקירה ממלכתית וכידוע במחוזותינו על פחות מזה לא באמת מתחקרים פה עד הסוף. אז מבחינתי - ארוחה מאכזבת. המקום היה מלא, ולפי החיוכים וזרם המנות החד -סטרי מהמטבח לשולחנות, התקלה קרתה רק בשולחן שלנו וכל השאר נהנו. לשמחתי - את השקיעה אפשר לראות מעוד מספר מסעדות מפנקות בעיר, אז כנראה שלא נתראה בקרוב עם ים שבע. בנוסף, ארוחה אינה רק אוכל אלא שיחה וחברותא - ומהפן הזה היה לנו ערב מוצלח ביותר.
תודה לממציא ה-AI בתוכנות האיור....
Comentários