זהו
יותר לא נארוז את חיינו בארגזים.
את רסיסי זיכרונותינו שאספנו
תמונות פסיפס של מי שאנחנו
עטופים בנייר אריזה
בעוד קופסה.
חפצים שליקטנו בכדי לזכור,
בגדים שלבשנו ברגעים קסומים,
וגם עשרות בקבוקי ויסקי ויין איכותי,
בכמות שמאפשרת לפתוח בית מרזח שכונתי,
במקום החדש אליו עברנו.
עכשיו אנחנו ממיינים
נפרדים ממה שהיה.
אומרים שלום
ובצער נפרדים
מבגדים שלנו בימים שהיינו,
כפי שהיינו, צעירים.
אז עברנו לדירה המיוחלת.
קן אחרון לזוג עמוס זיכרונות
שגוזליו פורחים כבר במחוזות אחרים
למעט אפרוחית אחרונה שעדיין אתנו בכיף.
מכאן כבר לא נצא מפוזרים במאה ארגזים.
מקסימום,
פעם,
בארגז אחד
צר וארוך...
Comments