כביש המריבה המתוק

שחר, מורה דרך חובב, חבר יקר ובעל תוכניות סדורות להפליא, החליט שהאביב השנה יפגוש אותנו דווקא במרומי הגליל העליון.

"שמונה ורבע בדיוק על השעון, חברים יקרים! מי שלא שם – נשאר מאחור!" הכריז בטון סמכותי, שלא הותיר מקום לערעור. האפשרות להתעורר עם קרני השמש הראשונות לא קרצה לי במיוחד, ולמזלי, הצלחתי לשכנע את הצועדת לצידי שעדיף להקדים וללון כמה שיותר קרוב לפסגת הר מירון.

בית ג'ן נשמע כמו יעד מבטיח.

ואכן, מצאנו את עצמנו מתארחים בבית ג'ן הקסומה, אצל מנדו האדיב. האיש הוא שילוב מרתק של שוטר, סוהר, קצין מג"ב בכיר בדימוס, ומעל הכול – מארח לבבי בעל חיוך רחב ולבבי. הוא מקבל את אוהבי הנוף והטבע בזרועות פתוחות, ומאפשר להם לגעת בנוף הגלילי המרהיב, הסמוך לנחלת אבותיו. משפחתו היא משתי המשפחות הראשונות שהקימו את בית ג'ן, משפחה של אנשי אדמה ולוחמים שהפכו את האחוזה לפנינה של צימרים דרוזיים אותנטיים. הצימרים מרווחים, נקיים, חמימים, נעימים ומעוצבים בסגנון מקומי; האוויר ספוג בניחוחות משכרים של מעדני העדה ומטעמים אחרים מעשה ידי בנות המשפחה, שתמיד שמחות להושיט עזרה באירוח.

ערפילי בוקר ממרפסת הצימר בבית ג'ן - צילומים דליה אבידר

אבל ישנו פרט אחד שהופך את השלווה הגלילית הזו למעט מורכבת. בית ג'ן בנויה על שטח של שמורת טבע, עובדה שהופכת כל ניסיון בנייה חדשה, לסאגה ביורוקרטית מייגעת. פקחי בנייה, "חוק קמיניץ" הנורא, וקנסות מרחפים מעל ראשיהם של צעירים בני המקום, חיילים משוחררים שכל חטאם הוא הרצון להקים לעצמם בית על אדמת משפחתם. מצב אבסורדי ולא הוגן, שקשה למצוא לו פתרון במסגרת החוקים הקיימים.

גם חווית הנהיגה בכבישים הצרים והמפותלים של בית ג'ן היא אתגר לא פשוט. הכול צר, מתפתל ודורש שורה של תמרונים יצירתיים כדי להימנע ממפגש לא נעים עם מראות הצד של הרכבים החולפים ממול.

ובתוך השילוב הייחודי הזה של נוף עוצר נשימה ואתגרים לוגיסטיים, בין הטיול בשביל הפסגה של הר מירון לבין ארוחת הממולאים הדרוזים, גיליתי את הכביש היפה ביותר בגליל העליון. מרחב סודי, רבע שעה של נסיעה קסומה בלב שמורת טבע ירוקה ושלווה, כמעט ללא תיירים, בלי פינות מנגל רועשות ובלי ספסלי קק"ל סטנדרטיים. רק טבע גלילי בשיא תפארתו.

בשביל המטפס אל פסגת מרון - צילומים דליה אבידר

הגישה לגן העדן הזה מתאפשרת בזכות פשרה מעניינת – "כביש המריבה", כפי שהדרוזים מכנים אותו. זהו כביש שבמקור נסלל באופן לא חוקי כדי לחבר בין הכפר חורפיש לתושבי בית ג'ן. שנים רבות הוא היה חסום לתנועה רשמית, אך התושבים המקומיים, בחוכמתם ובצורך שלהם, מצאו דרכים לעקוף את החסימה ולקצר את הדרך בין שני היישובים.

כיום, הכביש הזה, שלמרות עברו הלא לגמרי חוקי הוא כעת פתוח ונגיש לתנועה. אמנם לא ראיתי שילוט מסודר או מספר כביש רשמי, אך תוכנת הניווט הנאמנה ווייז מכירה אותו היטב. אם אתם נמצאים בבית ג'ן ומבקשים הנחיות נסיעה לחורפיש (או בכיוון ההפוך), האפליקציה כבר תיקח אתכם דרך השמורה המרהיבה הזו. הכניסה אליו מיד אחרי תחנת הדלק "דלק" בצד המזרחי של חורפיש.

בעוד שכל חברי קבוצת ההליכה של שחר יצאו לדרך מבתיהם עם אור ראשון, אנחנו זכינו להתעוררות נינוחה בצימר הדרוזי הקסום, ובאורח פלא, פגשנו את שחר בחניון שביל הפסגה בדיוק בזמן. מסתבר שלפעמים, גם יציאה לדרך בקצב קצת אחר יכולה להוביל בדיוק ליעד המתוכנן.

סופ"ש דרוזי מומלץ בחום – על הנופים, על האנשים וגם על הדרכים הלא שגרתיות.