פסק זמן

פתאום באמצע החיים

באמת שלא תוכנן מראש

בעיצומו של המונדיאל

כשהמשפחה יצאה לטיול אתגרי בלעדי

ואני מתכנן לקרוע את העיר -

התחילה תעוקה בחזה.

לא מועקה, לא חרטה, לא לחץ בשרירים מאימון צפוף

תעוקה. בחילה, זיעה קרה.

לא צריך להיות רופא בשביל לחייג 101

זהו. החלטתי. הפעם אני לא משתף אף אחד.

עובר את זה בבדידות עם מינימום תמיכה

כי זה ממש מתיש לארח את כל המנחמים האלו.

למיון דווקא הגעתי עם שכן יקר שהסכים להפסיד כמה שערים במונדיאל, ומשם חשבתי שאני עובר את זה ב"דממת רדיו".

לא צריך לשתף אף חבר

המשפחה הגרעינית וזהו...

אבל דורון מחכה לי מחר ב Happy hour בבר הקופסא

ששון מחכה לי לארוחת צהרים ב״פיש״

סנדי הזמין אותי לאליפות וויסט עם ויסקי איכותי

היומן מלא - ואני חייב לעדכן את האנשים היקרים שמוסיפים לי טעם לחיים: החתום מטה לא זמין השבוע לכלום אלא אם זה נכנס בעירוי לווריד...

אחרי לילה שממש יכנס לפנתיאון במיון איכילוב,

מצאו לי דלקת בכיס מרה.

שם ממש לא מתוק למוקד כאב אי שם בין אירוע ללבבי והתקף אפנדיציט. מאז אני עסוק בדבר אחד עיקרי -

לסרב בנימוס לכל הצעות העזרה מכל החברים הטובים שלי.

כמה סירי מרק אני יכול לקבל?

למה לגזול משליח וולט את הפרנסה בקניות און ליין בסופרמרקט?

כמה כוסות קפה אפשר לשתות עם מבקרים,

כשבראש שלך מרחפת מחשבה אחת -

מתי מסתיים ביקור החולים,

ואני אוכל כבר לחזור למיטה ולנמנם

בענני האופטלגין ודומיו.

חברים, הכול בסדר. לא צריך להתקשר, לבקר או לשלוח לי מרק.

מצד שני, בקבוק ויסקי איכותי או גראס רפואי נשמע רעיון מדליק,

למרות שאין לי מושג מה עושים עם זה...

אז אני בפסק זמן. אם לא תראו אותי בפרלמנטים הקבועים שלי, בחדר כושר,

הליכות לחוף מציצים

ובשעות השמחות של הברים המדליקים בעיר -

זה לא אתם, זה אני והאבנים שלי....