תודה שף

כשתינוק מסיים לאכול, מרימים אותו לשיהוק קצר בכדי שלא יפלוט. עם השנים, אנו מחנכים אותם אחרי האוכל להוריד את הכלים לכיור ובהמשך גם לשטוף אותם. אבל יש עוד שלב באבולוציית הסעודה – התודה.

המחמאה. המשוב למי שטרח, הזיע בחום התנור, שטף והבריק, קצץ ובחש, בילה בעמידה קצת יותר ממה שנעים לעמוד, ולא נכנע לכאב הגב התחתון שרובנו סובלים ממנו אחרי חצי שעה במטבח, כי הארוחה חייבת להמשך, האורחים יגיעו עוד שעתיים וזה לא הזמן לצפות מהבעל שיהפוך דווקא הערב ל"מסטר שף". מקסימום יוריד השקית לפחי הזבל ויכניס את הצלחות למדיח הכלים. הערה – מה שנכתב בלשון זכר, זה רק מתוך נימוס ובגלל שחבר שלי צביקה הוא הבשלן אצלם בבית, אבל לבד ממנו, אני לא מכיר עוד צדיקים שכאלו. אז ליידיס – אתן בהחלט יכולות לקרוא את זה כטַָרחָה, הֵזִיעָה, שטפָה וכיוצא בזה...

שלב קרדיט התודות בדרך כלל רץ בסוף כל סרט, חבל שלפעמים אנחנו סוגרים את האירוע הקולינרי ולא שומעים את התודות בסוף הארוחה. משהו שלא כולנו מקפידים בו. משהו שאולי בטעות נראה כמובן מאליו, וגורם אי צדק ותסכול כואב אצל מי שטרח והכין. חובה לזכור תמיד כי מאחורי כל סיר, ברקע של כל מנה, אפילו מנה צדדית שהונחה בקערה קטנה בצד, יש הרבה זמן הכנה. שעות.

תכנון, קניה, סלים, שטיפה, קיצוץ, תיבול, השריה, טעימה, תיבלון נוסף, הכנסה לתנור, כוויה קלה ביד, הורדת הסירים מהלהבות בזמן, צילחות, תיזמון להגשה בטמפרטורה הנכונה בזמן הנכון, שילוב הפחמימות עם הרוטב במידה, הבזקת עיטורי הירק בשולי המנה, והגשתה לכל יושבי השולחן באופן שיישאר מספיק לכולם מהכול. אם חסר, מי שבדרך כלל יוותר על חלקו, מכין הארוחה. "לא תודה, באמת, טעמתי קודם מהסיר. ממש לא רעבה..."

ניסיתי לרשום את הפעולות הבסיסיות בהפקת ארוחה, ובשלב מסוים הבנתי שיש הרבה יותר, רק שלמתבונן מהצד, להלן הסועד, אין בכלל מושג כמה טרחה יש בלהכין סיר מרק אחד תמים למראה. משהו שאנחנו מבינים כמובן מאליו. הגברים. האנשים המדהימים שבדרך כלל בטוחים בזה שהם רואים כדורגל בטלוויזיה בסלון ולא מפריעים, ובכך הם עוזרים מאוד להתנהלות והתקדמות ארוחת השבת המתקרבת לכל הנכדים אצלם בבית.

אין פלא כי נשים הן המחמיאות הגדולות לכל מארחת בתום הארוחה. הן באמת מבינות כי מאחורי כל מנת קינוח תמימה של נניח תמר ממולא במרציפן יש סדנת ריסוק, ערבוב, הקצפה, אפיה שנמשכת הרבה יותר מהזמן בו נלעס המעדן המתוק הזה בלהיטות בדרך ללקיחת עוד קינוח נוסף. מבינות, ונותנות משוב מתוק ביותר לאם הבית.

מאמי, תודה רבה לך! ארוחה טעימה ביותר! טועמים שהשקעת בנו את מיטבך! אשרינו! אשת חיל, ואני יכול להמשיך להלל ולקלס ולפאר ולהודות למלכת המטבח הפרטית שלי, למרות שתמיד היא אומרת בחיוך מבויש – "זה כלום, זרקתי למחבת כמה דברים שנשארו לי במקרר ובמקרה יצא מה שיצא..."