תל אביב מתחפשת – פורים זה רק תירוץ

תל אביב היא לא עיר — היא אוסף תחפושות עם וייב. תנו לה סיבה, והיא תתחפש אפילו לקיבוץ גלויות של רגשות. רק לפני רגע היא הסתובבה פה עם פרצוף של מילואים — דגלים צהובים מהמרפסת, שיחות סלון על מסיכות אב”כ, קליפות בצל נגד גז מדמיע בהפגנות, ריח הבואש באוויר, פגישות שבועיות בקפלן בצל המכת”זית, וסטוריז של הפגנות שצולמו באלכסון. שום דבר לא הכין אותנו לפורים — עיר שהתלבשה מחדש, כאילו כלום לא קרה.

ופתאום — פורים. העיר יודעת איך להתחפש, ובפורים היא עושה את זה ברצינות. פורים בתל אביב זה לא רק חג, זה אסקפיזם ממומן. כל שנה, תל אביב מתחפשת לעצמה כאילו כלום לא קרה. הדגלים הצהובים מתקפלים, ופתאום מהמרפסת עולה אלטרנטיבה הרבה יותר צבעונית: חצאית טוטו ורוד פסטל, גם אם עברתם.ן את גיל שישים והירכיים זה כבר לא מה שהיו. מי זוכר את ריח העשן באילון כששחררנו את הדחפים הדמוקרטים?

ובזמן שכולם מתלבטים אם להתחפש לחד קרן או לקריינית מובילה מערוץ 12, העיר עצמה מחליפה תחפושת: מעיר ממוגנת לעיר תיירותית מבעבעת. אין מי שלא מגלה את תל אביב מחדש. בוקר אחד אתם קמים לטיילת בחוף גורדון ומגלים טורניר מטקות גרפיטי, ועוד רגע כל הברים מסתערים על תפריטי קוקטיילים אביביים עם שמות כמו “המתנה לשחרור” ו-“הדגל הצהוב שלי”. לא לפספס! בסיורים גרפיטי יש גם נגיעות קולינריות עמוסות בפחמימות מנחמות כאלה שגורמות לכל חווית “בני ברק” להיראות כמו אטרקציה מחו”ל.

ואם כל זה לא מספיק, יש גם את הטרנד החדש של דוכני פופ-אפ — מישהו בכלל חשב על מטקות גרפיטי? לא מדובר פה על ספורט בריאותי, אלא על “כושר תל אביבי” ברמת מי שמתאמן לקראת טורניר פינג פונג חופים בריוויירה של עזה הטראמפית. המלחמה השבוע נראית פתאום כל כך רחוקה וגם מעבר לפינה— כאן העיר כבר מתמלאת באדרנלין של חוויות חדשות, וכולם שואלים אם עוד יש מקום לפינת ישיבה פנויה או שולחן בר.

גם הכלכלה המקומית יודעת לשחק משחקים. בעלי הברים מבטיחים “יהיה פיצוץ, אנשים צמאים לחיים”, בעוד שהמלצרית מגישה את הקפה עם חיוך מחושב של “תשאיר טיפ יפה, נשמה, המלחמה נגמרה וחסר לי שקל לקו-סומוי”. לא פלא שהטיפ, שפעם היה 10 אחוז צנועים, כבר זוחל לכיוון 20 אחוז כמו אצל האמריקאים — רק בלי הריפיל של הקולה.

והכי מצחיק — גם אנחנו מתחפשים. כי פורים הוא בסך הכל פרומו לדבר האמיתי: סדר פסח. האפיקומן, המצות, ובני הדוד מחיפה שהזמנתם שוב, למרות ששנה שעברה נשבעתם שדי, זהו, אין לנו כוח לשמוע שוב מה הם באמת חושבים על המימונה. אתם יודעים איך זה, בסוף כל העימותים המשפחתיים נפתרים כשכולם מבינים שבסופו של דבר אין מה לעשות – תמיד יהיה את הדוד שיבקש לצפות ב’גבעת חלפון’ בפסח אחרי חד גדיא, והילדים פשוט לא מתווכחים על זה יותר.

ובתוך כל זה, תל אביב מתחפשת גם לאופטימיות עירונית — כזו שמנסה לדחוס לתוך אותה תחפושת גם חשש מסגירת נתב”ג בגלל טילים חות’ים, גם זיכרונות טראומטיים מהתור לבדיקה הביטחונית בטרמינל 3, וגם איזה רסיס של תקווה שבחול המועד הזה אולי יישאר לנו גם זמן לחיות, לא רק לשרוד. כי מהי תל אביב אם לא עיר ששורדת כל מה שעובר עליה ומפזרת חיוך בכל פינה?

אז תחפשו טוב בארון, תבחרו תחפושת שתעבוד גם בפורים וגם בליל הסדר, ואל תשכחו: בתל אביב הכל תחפושת — רק הקפה באמת אמיתי. קרדיט לאיורים בטור - לעידן ה-CHATGPT... אתם יודעים, העולם עובר ל-AI, רק ההגיגים שלי הם אנלוגיים לגמרי...